אסירת תודה

רישום של השכנה שלי, מעצבת גרפית שעובדת מהבית. אחרי 20 דקות שהתחילו בשפיפות רגשית מסוימת, נאלצתי להפסיק לצייר אבל גם יצאתי בהרגשה של לא פחות מהתעלות. מבחינה טכנית, יש פה הישג קטן מאוד. מבחינה רגשית-רוחנית-איך שלא קוראים לזה: שמחה גדולה. מה שמראה את השפעת התהליך היצירתי על הנפש, ואת זה שהתוצר הוא בהחלט לא הדבר הכי חשוב. אני מעלה את זה לכאן, כדי להזכיר לעצמי לחזור לתהליך תמיד, במיוחד ברגעים שפופים.

עץ תפוחים ואדומי חזה

לפני שנה, כמעט, ניסיתי להכין שלט מאויר ליום הולדתו של ילד מתוק שמאוד אוהב מכוניות.
לא הייתי שלמה עם התוצאה אבל גם לא הצלחתי למצוא דרך מוצא (לטנדר, ולעצמי).

היום החלטתי שאני חייבת לגאול את עצמי מהפרויקט הזה, שאין לו סוף.
בשלב ראשון מחקתי את השם, בצער מה, מהשמים.

שיניתי את חזות הדשא. ברוח העונה, גם הוספתי עץ תפוחים אביבי ושלושה אדומי חזה.

 ניסיתי להוסיף מבט אל חוף האגם, שלא סיפק אותי ונמחק בהקדם.

התוצר הסופי, נכון לעכשיו. קצת סטטי, אבל מינימליסטי, כמו שאני אוהבת.

פורים שמח ומבדח!

כשהתחלתי לצייר בעפרונות צבעוניים, כיוון שכל העפרונות הטובים שלי נשארו בארץ, השתמשתי בעפרונות הקריולה של הבת שלי. זה היה קצת מגביל.

ואז קראתי בבלוג המרשים של שרה מלינג על העפרונות החדשים שלה, התלבטתי ו... החלטתי שיהיה כיף והולם להתפנק בעפרונות ראויים לשמם.
לפני שבועיים קיבלתי אותם ואז איכשהו, ביום הציור השבועי שלי בחרתי לעשות דברים חשובים אחרים. למשל, ניקיון אביב.

היום היינו מוזמנים לסעודת פורים בביתם של חברים, שאוהבים חזירים. רציתי להכין משלוח מנות עם נגיעה אישית, אז הכנתי מגנט למקרר וחנכתי את העפרונות. אין מה לומר, חוויית הציור בהחלט שונה...

ילדים בחורף

בהשראת לוח השנה המאויר של ריטה, שבוודאי היא תספר אודותיו בקרוב,
אני רוצה ליצור 4 איורים לפי עונות השנה.

התחלתי בחורף. התבססתי על התמונה שמתחת, והסבתי אותה לדמויות של ילדים.