תערוכה

כבר לא מעט זמן עבר מאז העדכון האחרון בבלוג. ולא שלא עשיתי דברים- לפעמים אפילו הרגיש שעשיתי יותר מדי: גם קורס לכתיבת סיפור ילדים ואיורו (ועל כך ברשומות אחרות), גם קורס לציור בטכניקה מעורבת, גם עבודה עצמאית... ואולי זה לא מקרי שדווקא בתוך כל העשייה הזו לא הצלחתי לעצור, לנסות להסביר לעצמי מה בדיוק אני עושה ועד כמה אני מרוצה מהנפח של מה שקורה בתוך היצירה ובתוך החיים שלי. וכל זה, במקביל להריון ולהורות.

אז הנה, אני עוצרת ומתייחסת כדי לעשות קצת סדר בבלגן וליצור נקודת פתיחה להמשך.

קורס ציור בטכניקה מעורבת הסתיים בתערוכה קבוצתית שארגנו בספרייה העירונית.

ההתמודדות עם המחשבה שאני אציג בתערוכה, גם אם קבוצתית וגם אם בספרייה העירונית- ראויה להמשך דיון...

שאולי ייערך פה ביום מן הימים, ואולי לא.

 וכרגע, אם להתמקד בתערוכה ובמה שהיה שם: "פילים" נעשה משילוב של עפרונות צבעוניים על מונופרינט של אקריליק.

 "ערב שליו" נעשה בטכניקה של קולורגרף (סוג של הדפס). הראיתי את תהליך יצירתו ברשומה קודמת.

 את "עלווה" ציירתי באקריליק על בד.

והשורה התחתונה: חשוב להמשיך להזין את האש היוצרת, גם אם לא תמיד זה קל. וגם: לדעת לקבל את העובדה שלפעמים, גם אם נותר רק רמץ במדורה, יגיע היום שבו הוא יהפוך ללהבה גדולה ויציבה, אם רק נישאר בסביבתו ונשמור עליו.

שירה במטבח

נעה ואריאן

קווי מתאר בעיפרון.

הדגשה סלקטיבית בטוש לא-מחיק, ומחיקת העיפרון.

צבעי עיפרון.

הדפסי נוף

טעימות של דפוס. הנה הלוח- קרטון שעליו הדבקתי כל מיני דברים ואטמתי במוד פודג'.

בשלב הבא, לאחר ייבוש: שלב הצביעה בדיו. מפתיע כמה הדיו דביק וכמעט קשיח, עד שמדללים אותו.

 

כל העברה במכבש מביאה תוצאה חדשה וייחודית.

וניסיון עם דיו צבעוני. הנה הלוח-

 וההדפס.

 וחוזר חלילה...

שירה בגינה

לפני כמה חודשים, בעודי מחפשת דברים שנחמד לעשות עם הגדולה, נתקלתי בהדגמה של שימוש באריזת קלקר ליצירת הדפסים. האמת שיש הרבה דוגמאות לזה ברשת, כמו למשל כאן, ונחמד לגלות שימוש נוסף לחומרים לא מתכלים בעליל. זה יוצא יפה, וזה זול, וזמין... בקיצור, אין צורך להסביר למה התלהבתי.

אין לי דיו, אז השתמשתי באקריליק.

זה נראה נחמד על הלוח, אבל אקריליק מתייבש מהר...

כך שצריך לעבוד מהר יותר, או לנסות דיו ממש.

אח"כ שרבטתי על זה בעפרונות, וזו התוצאה.

סתם יום של חול

הפחם כבר היה זמין מפרויקט ה"מציירים-מוחקים",  והצטברו על השיש אסופת קלמנטינות ועגבניות רכות מדי, רגע לפני שצריך לקבל החלטה מעשית ולהיפטר מהן... אז הן מצאו את מקומן כטבע דומם.

מציירים ומוחקים

לפני שלושה שבועות הצטרפתי לקורס ציור בטכניקה מעורבת שנייה לפני שהוא נגמר. האמת שרציתי להצטרף בתחילתו, אבל לוח הזמנים היה בעייתי. עם זאת, הקורס לא חסר לי ממש עד כה, וכן הצלחתי להושיב את עצמי לעבודה למרות היעדר המסגרת. מה שתומך באמונה שמלווה אותי בחיים: כל דבר בעתו.

השיעור הראשון (שלי) היה מאוד קונספטואלי במהותו: קיבלנו שעה להשחיר דף (חצי גיליון) כמיטב יכולתנו.

שיעורי הבית לאחר מכן היו להלבין את הדף כמיטב יכולתנו.

מיטב יכולתי, אגב, ניסתה כל מיני דברים, כולל אקונומיקה, ואז החליטה שהיא נכנעת בכבוד.

יש הרבה מה לומר על התרגיל הזה- על היקשרות לעבודה, על יחסי תוצר-תהליך, על עכבות יצירתיות והריסתן. זה גם מזכיר מאוד את שיעורי הציור האינטואיטיבי שבהם השתתפתי פעם ועזרו לי מאוד להשתחרר מעכבות בציור, אבל על זה ברשומה עתידית.