הפחם כבר היה זמין מפרויקט ה"מציירים-מוחקים", והצטברו על השיש אסופת קלמנטינות ועגבניות רכות מדי, רגע לפני שצריך לקבל החלטה מעשית ולהיפטר מהן... אז הן מצאו את מקומן כטבע דומם.
תמיד אהבתי לצייר. שרבוטים, רישומים חפוזים, איורים קלילים שיצאו להם בקלילות כל עוד לא הפכו למחייבים מדי. כשהרגשתי שזה נהיה "רציני", פשוט התרחקתי כדי לא לשאול שאלות קשות מדי על רמת כישרון, איכויות, משמעות... עד שהבנתי שזו בכלל לא השאלה. כישרון או לא כישרון, איכות או לא איכות... היצירה הוא צורך, הכרח, מוצא. והחלטתי שמבחינתי, גם אם התוצר שאני מפיקה רחוק מלהיות מושלם, התהליך היצירתי עצמו הופך אותי לשלמה.
בלוג זה הוא יומן המסע שלי בדרך להכנסת היצירה לחיים אצלי, כאורח חיים.
כבר כמה זמן שאני מנסה לפנות לציור זמן ואנרגיה רגשית, משימה מורכבת עם זאטוטה בת שנה ועוד ילדה בת ארבע, שאוהבות להיות פעילות ומבלות את רוב זמנן איתי, אבל החלטתי שאני צוללת למים הקרים, אז ברוכים הבאים, אלה מכם שיתלוו אליי במסע הזה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה