ילדה בנדנדה

לפני שנתיים, בשיטוטיי באחד מסניפי "בארנס אנד נובל", באגף ספרי האמנות, נתקלתי בספר בשם the little book of drawing. זהו ספר שמתמקד בשיפור יכולות הרישום בעיפרון (drawing), תוך ניסיון לעקוף מנגנונים של חשיבה ועכבה, לצורך ביטוי עצמי. זה נעשה באמצעות תרגילים רבים שמחדדים את ההתבוננות תוך התמקדות באלמנט בסיסי אחד בכל פעם, כמו למשל: קו, מרקם ועוד. אם זה עוד לא ברור, מאוד התלהבתי מהספר הזה; אבל התלהבות לחוד ועשייה לחוד: כבר שנתיים הספר "יושב" על מדף אצלי בבית.

אבל כראיה לכך שאסור לאבד תקווה... היום השתמשתי בתרגיל מתוכו. אחד התרגילים בספר מכונה  blind contour drawing, או "רישום עיוור של קו מתאר". הרעיון הוא לצייר בלי להביט בדף מתחילת העבודה ועד סופה, ולהפוך את היד לכלי בעבור העין. הנה תמונה מהספר, שמדגימה שימוש בטכניקה הזו:

כבר כמה ימים אני רוצה להמיר רגע שלכדתי במצלמה לציור, ובתור עבודת הכנה התחלתי לרשום את התמונה. הניסיון הראשון והשני יצאו מגושמים מדי וחסרי פרופורציה. למשל:

חזרתי אחורה, לשלב בסיסי יותר של עבודה. רשמתי מספר רישומים קצרים בטכניקה הזו.

עד שהרגשתי בשלה יותר לעבור לרישום מפורט יותר, מדויק יותר.  ואכן, אין ספק שיש הבדל ניכר בין הניסיונות הראשונים לרישום האחרון הנ"ל. פחות סכמטי ומושכל, יותר מבוסס על רגש וראייה. הוספתי גם קצת צבע, כדי לדעת על הצבעוניות שאשתמש בה בציור שאני מתכננת.

ועכשיו יש תשתית לציור מושקע יותר, שיחכה עד שאתפנה אליו.